פסק-דין בתיק ת"ק 011268/02

1.     התובעת השכירה לנתבעת, בשכירות משנה, חדר בדירה אותה היא שוכרת בהתאם להסכם שכירות מיום 20/5/02 שצורף כנספח לתביעה (להלן: ההסכם).

בפני תביעה לתשלום חוב דמי שכירות ודמי השתתפות בהוצאות בגין התקופה בה התגוררה הנתבעת בדירה.

2.     התובעת טענה בתביעתה כי הנתבעת ראתה את החדר המוצע להשכרה ביום 20/4/02 וביקשה לשכור אותו תוך התחייבות לתשלום שכר הדירה החל ממועד זה בכדי שהחדר לא יושכר לאחר.

התובעת טענה והעידה כי למרות שהסכם השכירות הינו לתקופה שבין 1/6/02 ועד 31/9/02, הנתבעת נכנסה לדירה ב-20/5/02 ולראיה אף הגישה אישור מחברת "YES -הטלויזיה בלווין", כי ביום 19/5/02 הותקן מפענח נוסף בדירה, ת/3.

התובעת הוסיפה והעידה כי הוסכם שדמי השכירות ישולמו החל מיום 20/4/02 וזאת בגין התקופה בה נשמר החדר עבור הנתבעת, לפיכך הסבירה התובעת כי למרות שדמי השכירות החודשיים הסתכמו בסך של 1,837 ש"ח, מסרה הנתבעת לתובעת, שלוש המחאות עבור חודשים יוני יולי ואוגוסט, בסך של 2,087 ש"ח המהווים את דמי השכירות בתוספת 250 ש"ח לחודש עבור התקופה החל מיום 20/4/02 וכן המחאה נוספת בסך של 1,500 ש"ח ליום 22/5/02, ההמחאות הוגשו וסומנו ת/2.

התובעת העידה כי  ההמחאות שניתנו לה על ידי הנתבעת, לחודשים יוני ויולי, הוחזרו על ידי הבנק כפי שעולה מחותמת הבנק שהוטבעה עליהן (ת/2). וכי למעט סך של 1,600 ש"ח שקיבלה מהנתבעת במזומן, לא שולמו דמי השכירות או דמי ההשתתפות בהוצאות כמתחייב מהוראות ההסכם.

כן הוסיפה התובעת וטענה כי חברה של הנתבעת התגורר בדירה בניגוד להוראות ההסכם וכי הנתבעת עזבה את הדירה ביום 4/8/02.

3.     הנתבעת לא הגישה כתב הגנה אך התייצבה לדיון וטענה להגנתה. הנתבעת הודתה בחתימתה על הסכם השכירות והעידה כי התגוררה בדירה מ-1/6/02 ועד 4/8/02. הנתבעת העידה כי לא התגוררה בדירה לפני מועד זה. עוד העידה הנתבעת כי התובעת ביקשה תשלום עבור חודש וחצי שקדמו לתקופת השכירות אך היא לא הסכימה לכך. מאידך הודתה הנתבעת בעדותה כי ההמחאה ע"ס 1,500 ש"ח ניתנה כפקדון על מנת לשמור עבורה את הדירה.

הנתבעת הוסיפה והעידה כי שילמה לתובעת עבור כל חודש בו גרה בדירה סך של 1,800 ש"ח במזומן אך הודתה כי אין בידה אישור על התשלום וכי לא קיבלה בחזרה וכנגד התשלום במזומן את ההמחאות שנתנה. הנתבעת הודתה בעדותה כי היתה אמורה להתחלק בהוצאות הדירה ואף הסכימה לשלם עבור ההוצאות אך לטענתה, התובעת סירבה לקבל את החזר ההוצאות ודרשה את כל הסכום.

4.     מר אבי אינשטיין, בעל הדירה, העיד כי הדפיס את ההסכם בין התובעת לנתבעת וכי אינו יודע מתי נכנסה הנתבעת לגור בדירה אך הוא יודע כי לפני חתימת ההסכם, הנתבעת כבר התגוררה בדירה.

מטעם הנתבעת העיד חברה מר אלון בן זינו כי התובעת קיבלה מהנתבעת סך של 1,800 ש"ח במזומן אך לא החזירה את הצ'קים.

5.         לאחר ששמעתי ובחנתי עדויות הצדדים וטענותיהם, אני מעדיפה את גרסת התובעת.

עדותה של התובעת היתה אמינה ועקבית וטענתה כי הנתבעת התחייבה לשלם עבור התקופה שקדמה לתחילת מועד השכירות על פי ההסכם, נתמכת על ידי עצם העובדה שהנתבעת נתנה בידי התובעת המחאה על סך של 1,500 ש"ח שאף הנתבעת הודתה כי ניתנה כפקדון עבור שמירת הדירה וכן בעצם הוספת סך של 250 ש"ח מעבר לדמי השכירות החודשיים להמחאות שניתנו עבור שכר הדירה.

כן נתמכת עדותה של התובעת כי הנתבעת נכנסה לגור בדירה לפני תחילת תקופת השכירות על פי ההסכם על ידי עדותו של בעל הדירה מר איינשטיין ועל פי אישור התקנת מפענח נוסף לטלויזיה בלווין, ת/3.

מאידך, לעדותה של הנתבעת כי שילמה סך של 1,800 ש"ח כדמי שכירות עבור כל חודש בו גרה בדירה, אין כל סימוכין.

גרסתה של הנתבעת אף אינה עומדת במבחן ההגיון והסבירות שכן לו היתה אכן הנתבעת משלמת את דמי השכירות במזומן סביר שהיתה מקבלת בחזרה, תמורת התשלום, את ההמחאות שמסרה בידי התובעת. כן אין זה סביר שהתובעת סירבה לקבל תשלום עבור ההשתתפות בהוצאות.

לפיכך טענת הנתבעת כי שילמה עבור דמי השכירות, במזומן, לא הוכחה.

6.     לפיכך, על בסיס הנטען בתביעה וכמפורט במסמכים שצורפו לתביעה מסתכם חובה של הנתבעת בסכומים הבאים:

א.         חוב דמי שכירות עבור החודשים יוני ויולי בגין שתי ההמחאות ע"ס 2,087 ש"ח, כל אחת, שהוחזרו על ידי הבנק בסך של 4,174 ש"ח.